כל האפשרויות, טיפול טבעי, מניעה והקלה
שמן פיגם - שמן הפלא לטיפול טבעי בטחורים
תפריט
מהן שתי שיטות הטיפול הרפואי?
שיטת דופלר– Transanal Hemorrhoidal Dearterialization- THD היא שיטה מודרנית לטיפול בטחורים. בטכניקה זו, משתמשים במכשיר דופלר (מכשיר אולטרסאונד) לאיתור העורקים שמספקים דם לטחורים. לאחר איתור העורקים, מבצעים קשירה של כלי הדם הללו, מה שמפחית את אספקת הדם לטחורים ומביא לכיווצם. בנוסף, מבצעים גם מתיחה של הרקמה הרפויה (מוקופקסיה) כדי למנוע צניחת טחורים חוזרת. השיטה מתבצעת דרך פי הטבעת ואינה כוללת חיתוך רקמות משמעותי, מה שמפחית כאבים ומאפשר חזרה מהירה יותר לפעילות רגילה בהשוואה לשיטות כריתה מסורתיות.
כריתת טחורים קונבנציונלית, הידועה בשיטות Milligan-Morgan או Ferguson, היא הליך כירורגי שמטרתו להסיר טחורים גדולים ומכאיבים. במהלך הניתוח, המנתח חותך את הטחורים ומסיר אותם לחלוטין. שיטת Milligan-Morgan משאירה את האזור פתוח לריפוי טבעי, בעוד שיטת Ferguson כוללת תפירה של האזור לאחר ההסרה. ההליך מתבצע בהרדמה כללית או אזורית ונמשך כשעה. לאחר הניתוח, המטופלים עשויים לחוות כאב והתאוששות נמשכת מספר שבועות. שיטות אלו נחשבות יעילות לטיפול בטחורים מדרגה III ו-IV.
מהו המחקר שבוצע בטיפול בטחורים ומי החוקרים?
במאמר הזה אנחנו מבקשים לשתף אותכם במחקר שפורסם בשנת 2017. המחקר פורסם במגזין הרפואי המוכר "Techniques in Coloproctology," המוקדש למחקרים בתחום הכירורגיה הקולורקטלית. המגזין מתמחה בטכניקות ובטיפולים מתקדמים למחלות רקטום ומעי הגס, והוא נחשב לאחד המובילים בתחומו. פרסום מחקר זה במגזין מעיד על רמתו הגבוהה והחשיבות המדעית של המחקר בתחום הטיפול בטחורים.
המחקר נערך במוסד קולופרטולוגי בטכניקות קולופרטולוגיות (Techniques in Coloproctology). הוא נערך על ידי צוות חוקרים הכולל את לורנצו טרנטי (Lorenzo Trenti), סרג'יו ביונדו (Sergio Biondo), אמנדה גאלווז (Amanda Galvez), ואחרים. המחקר התקיים במשך מספר שנים עד לפרסומו בשנת 2017. החוקרים בדקו את ההבדלים בין שתי שיטות לטיפול בטחורים מדרגה III ו-IV: דה-ארטריאליזציה מונחית דופלר עם מוקופקסיה לעומת כריתת טחורים קונבנציונלית, תוך בחינת הסיבוכים לאחר הניתוח והתוצאות בטווח הארוך.
המחקר השווה בין שתי שיטות לטיפול בטחורים דרגה III ו-IV: דה-ארטריאליזציה מונחית דופלר עם מוקופקסיה (Doppler-guided THD) לבין כריתת טחורים קונבנציונלית (Milligan-Morgan או Ferguson), והתמקד בתוצאות לאחר הניתוח כולל הישנות סיבוכים בטווח הארוך.
83 מטופלים השתתפו במחקר. 49 עברו טיפול בשיטת דופלר ו-34 עברו כריתת טחורים קונבנציונלית. לא היו הבדלים משמעותיים בהישנות דימומים, צניחה, צורך בהפחתה ידנית של הצניחה וכאבים בין שתי הקבוצות. סיבוכים לאחר ניתוח היו נפוצים יותר בקבוצת הדופלר, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בטווח הארוך.
| שיטת טיפול | מספר מטופלים | סיבוכים לאחר הניתוח (אחוזים) | דימום (אחוזים) | צניחה (אחוזים) | כאבים לאחר הניתוח (אחוזים) | הערות נוספות |
| דה-ארטריאליזציה מונחית דופלר (THD) | 49 | 20% | 10% | 5% | 15% | סיבוכים גבוהים יותר, אך ללא הבדל משמעותי בטווח הארוך |
| כריתת טחורים קונבנציונלית | 34 | 15% | 8% | 4% | 12% | סיבוכים נמוכים יותר, אך ללא הבדל משמעותי בטווח הארוך |
תוצאות המחקר הראו ששיטת Doppler-guided THD אינה נחותה מכריתת טחורים קונבנציונלית עבור טיפול בטחורים מתקדמים, מבחינת סיבוכים לאחר הניתוח והישנות תסמינים בטווח הארוך. בכל מקרה יש להיוועץ ברופא מומחה מקצועי שמכיר אתכם וידע להמליץ לכל אחת ואחד מכם מה הטיפול המתאים עבורו.
מקור לממאמר זה:
