כריתת טחורים – ניתוח להעלמת והסרת טחורים

טחורים הם בעיה רפואית נפוצה מאוד, הפוגעת בכ-25% מהמבוגרים בעולם המערבי, כאשר שכיחותם עולה משמעותית לאחר גיל 50. ניתוח כריתת טחורים להסרת והעלמת טחורים נחשב לפתרון היעיל והארוך-טווח ביותר לטיפול במקרים מתקדמים, ומוצע למטופלים כאשר הטיפולים השמרניים אינם מביאים להקלה משמעותית. בשנים האחרונות התפתחו מספר גישות ניתוחיות, שכל אחת מהן מתאימה לדרגת חומרה ולמאפיינים אישיים שונים של המטופל.

מתי כדאי לשקול ניתוח להעלמת טחורים?

ההחלטה על ביצוע ניתוח כריתת טחורים תלוי במספר גורמים, ביניהם דרגת הטחורים, עוצמת הסימפטומים וכישלון טיפולים שמרניים קודמים (כגון שינויים בתזונה, משחות או קשירות). בדרך כלל, טיפול ניתוחי בטחורים נשקל כאשר:

• הטחורים בדרגה 3 או 4, עם צניחה משמעותית שלא ניתן להחזירה בקלות.
• יש דימום חוזר ונשנה, העלול לגרום לאנמיה.
• הטחורים מלווים בכאב עז או אי-נוחות הפוגעים באיכות החיים.
• טיפול שמרני (תזונה, משחות, תרופות וקשירות) נכשל או לא הביא לשיפור מספיק.

ניתוח כריתת טחורים הוא טיפול יעיל במיוחד בטווח הארוך, אך חשוב להתייעץ עם פרוקטולוג מומחה לפני קבלת החלטה כדי לוודא התאמה אופטימלית בין חומרת הבעיה לבין הטיפול המוצע.

בכל מקרה אם לא בדקתם לפני – כדאי לקרוא גם על שיטות טיפול לטיפול טבעי בטחורים – כאן באתר שלנו תוכלו לקרוא מידע רב ולקבל הרבה עצות לטיפול טבעי בטחורים. 

סוגי הניתוחים הנפוצים לטיפול בטחורים

קיימים מספר סוגים נפוצים של ניתוחים לטיפול בטחורים, כאשר כל אחד מתאים למצבים קליניים שונים ומציג יתרונות וחסרונות ייחודיים. להלן השוואה בין השיטות הניתוחיות העיקריות לכריתת טחורים:

סוג הניתוח	תיאור קצר	יתרונות	חסרונות	דרגת טחורים מתאימה
ניתוח מיליגן-מורגן (פתוח)	כריתה של רקמת הטחור והשארת הפצע פתוח לריפוי עצמאי	תוצאות טובות לטווח ארוך, שיעור הישנות נמוך	כאב משמעותי והתאוששות ארוכה יחסית	דרגות 3 ו-4
ניתוח פרגוסון (סגור)	כריתת רקמת הטחור וסגירה עם תפרים	החלמה מהירה יותר יחסית לשיטה הפתוחה	סיכון לזיהום וסיבוכים בפצע הניתוח	דרגות 3 ו-4
שיטת לונגו (סטפלר)	שימוש בשדכן (סטפלר) להחזרת הטחור פנימה ללא כריתה מלאה	פחות כאב, חזרה מהירה לשגרה	סיכון גבוה יותר להישנות הטחורים	דרגות 2 ו-3, לעיתים 4
קשירת עורקים מונחית דופלר (THD)	קשירה של עורקי הטחור באמצעות דופלר, בשילוב מוקופקסיה	מינימום כאב, החלמה מהירה יחסית, סיכון נמוך לפגיעה בשרירים	שיעור הישנות בינוני, לא תמיד מתאים לטחורים גדולים במיוחד	דרגות 2 עד 3, לעיתים גם 4

מחקרים עדכניים מראים כי ניתוחי כריתת טחורים בטכניקות המודרניות (כמו THD ולונגו) מובילים לפחות כאב, להתאוששות מהירה יותר ולפחות סיבוכים בהשוואה לניתוחים הקלאסיים (מיליגן-מורגן ופרגוסון), אך לעיתים עם שיעורי הישנות מעט גבוהים יותר (שיעורי הישנות של כ-8% בלונגו לעומת 1%–5% בשיטות קלאסיות)​

חשוב לבחור את סוג הניתוח לאחר דיון מעמיק עם הרופא המטפל, תוך התחשבות בגורמים אישיים, רפואיים ואורח החיים של המטופל.

שיטת לונגו (סטפלר) – יתרונות וחסרונות

שיטת לונגו (Stapled Hemorrhoidopexy) היא טכניקה ניתוחית חדשנית יחסית, שבה נעשה שימוש בשדכן מיוחד ("סטפלר") להסרת עודפי הרקמה באזור הטחורים ולהרמת הרקמות שצנחו חזרה למקומן המקורי, ללא כריתה ישירה של הטחורים עצמם. השיטה מומלצת במיוחד על ידי רופאים, עבור מטופלים שסובלים מטחורים בדרגות בינוניות (2 ו-3), ולעיתים גם בדרגה 4.

יתרונות עיקריים:

• כאבים פחותים באופן משמעותי בהשוואה לשיטות הניתוחיות הקלאסיות.
• החלמה מהירה יחסית, עם חזרה מוקדמת יותר לשגרת חיים.
• ניתוח קצר וקל יחסית.

חסרונות עיקריים:

• שיעורי הישנות גבוהים יותר לעומת כריתות טחורים מלאות.
• סיכון נדיר אך משמעותי לדימום לאחר הניתוח.
• פחות מתאימה במקרים של צניחה קבועה וקשה במיוחד (דרגה 4 מתקדמת).

חשוב מאוד לדון עם הרופא ביתרונות ובחסרונות כדי להבטיח את ההתאמה המיטבית לטיפול.

כריתת טחורים קלאסית (שיטת מיליגן-מורגן ופרגוסון)

ניתוח כריתת טחורים קלאסי הוא עדיין טיפול רפואי יעיל ובעל תוצאות טובות לטווח ארוך. קיימות שתי שיטות נפוצות לכריתת טחורים:

• מיליגן-מורגן (Milligan-Morgan): שיטה "פתוחה" שבה הטחורים נכרתים, והפצע נשאר פתוח לריפוי עצמאי.
• פרגוסון (Ferguson): שיטה "סגורה" שבה לאחר הכריתה הפצע נתפר בתפרים.

השוואה	מיליגן-מורגן (פתוח)	פרגוסון (סגור)
אופי הניתוח	כריתה והשארת הפצע פתוח	כריתה ותפירה של הפצע
כאב אחרי הניתוח	משמעותי	בינוני
החלמה	איטית יחסית (4–6 שבועות)	מהירה יותר יחסית (2–4 שבועות)
סיבוכים אפשריים	דימום, זיהומים, כאבים ממושכים	זיהום בפצע, פתיחה מחודשת של תפרים
שיעור הישנות	נמוך מאוד	נמוך מאוד
מתאים לדרגת טחורים	דרגה 3 ו-4	דרגה 3 ו-4

שתי השיטות נחשבות ליעילות ובטוחות, אך הן כרוכות בכאב והתאוששות ממושכת יותר לעומת שיטות מודרניות כמו לונגו או THD.

מתי שיטת מיליגן-מורגן יכולה להיות מומלצת?

שיטת מיליגן-מורגן עשויה להיות מומלצת על ידי רופאים מומחים בתחום במיוחד במצבים הבאים

1. טחורים בדרגה מתקדמת (3–4):
   כאשר הטחורים גדולים במיוחד, צונחים החוצה ללא יכולת החזרה פנימה בקלות, והטכניקות המודרניות (כמו לונגו או THD) עשויות להיות פחות יעילות.
   
2. כאשר יש צורך בתוצאה ארוכת-טווח והסיכון להישנות נמוך:
   מחקרים מראים ששיטת מיליגן-מורגן משיגה תוצאות טובות במיוחד לטווח הארוך, עם שיעור הישנות נמוך ביותר (1%–5%), ביחס לשיטות מודרניות בהן שיעורי ההישנות גבוהים יותר.
   
3. טחורים מורכבים עם עודפי עור משמעותיים:
   שיטה זו מאפשרת הסרה של עודפי עור (skin tags) ורקמות בעייתיות אחרות באופן מלא, אשר קשה להשיג בשיטות שאינן כוללות כריתה מלאה.
   
4. מצבים שבהם יש חשש מדימום משמעותי:
   הגישה הפתוחה מאפשרת ריפוי טבעי איטי אך מבוקר, ומקטינה את הסיכון לדימום משמעותי או לזיהום פנימי.
   

לסיכום:
מיליגן-מורגן מומלצת על ידי רופאים בעיקר במצבים מורכבים ומתקדמים שבהם נדרשת כריתת טחורים מלאה, לטיפול יעיל עם סיכון נמוך להישנות. המחיר של יתרון זה הוא כאב והתאוששות ממושכים יותר. בכל מקרה יש להתייעץ עם גורם רפואי מומחה מוסמך לצורך קבלת החלטה מתאימה לכל מטופל.ת.

קשירת עורקי הטחורים בשיטת דופלר THD

השיטה החדשנית של קשירת עורקי הטחורים באמצעות דופלר, הידועה בשם THD (Transanal Hemorrhoidal Dearterialization), מבוססת על זיהוי וקשירה של העורקים המספקים דם לטחורים. לאחר מכן מתבצע לעיתים קרובות הליך נוסף, מוקופקסיה (Mucopexy), שבו עודפי הרקמה שנפלו למטה נתפרים בחזרה למקומם הטבעי.

יתרונות מרכזיים:

• הכאב לאחר הניתוח מינימלי עד בינוני בלבד.
• ההחלמה מהירה יחסית, תוך חזרה מהירה לתפקוד יומיומי.
• אין פגיעה משמעותית בשרירי הסוגר (סיכון נמוך לבריחת צואה או גזים).

חסרונות עיקריים:

• לעיתים קיימים דימומים קלים לאחר הניתוח.
• תיתכן הישנות הטחורים בטווח הארוך, בעיקר במקרים של טחורים מתקדמים במיוחד.

השיטה של טיפול בטחורים בשיטת דופלר נחשבת לבחירה טובה עבור מטופלים המחפשים פתרון ניתוחי עדין יותר, ומעוניינים להימנע מהכאבים וההחלמה הממושכת המלווים את הניתוחים הקלאסיים. מומלץ להתייעץ עם מומחה כדי לקבוע אם שיטה זו מתאימה לך באופן אישי.

התאוששות לאחר ניתוח כריתת טחורים: למה לצפות?

תקופת ההחלמה לאחר ניתוח טחורים תלויה בסוג הניתוח שבוצע ובמאפיינים האישיים של המטופל. הנה כמה נקודות עיקריות שחשוב לדעת על ההתאוששות הצפויה:

• משך ההחלמה:
  
  • בשיטות הקלאסיות (מיליגן-מורגן ופרגוסון) – כ-3 עד 6 שבועות.
  • בשיטות מתקדמות (לונגו או THD) – בין שבוע לשבועיים בדרך כלל.
• כאב ואי-נוחות:
  
  • כאבים חזקים במיוחד אופייניים בעיקר בימים הראשונים לאחר ניתוחים קלאסיים.
  • כאב בינוני-קל וקצר טווח בשיטות המודרניות.
• חזרה לפעילות שגרתית:
  
  • חזרה לעבודה קלה (משרדית) אפשרית תוך מספר ימים עד שבועיים.
  • פעילות פיזית מאומצת מומלץ לדחות ל-4 עד 6 שבועות לאחר הניתוח.

טיפ חשוב:
הקפדה על תזונה עתירת סיבים, שתייה מרובה ואמבטיות ישיבה (סיץ-באת') יעזרו להקל על הכאב ולזרז את תהליך ההחלמה.

סיבוכים אפשריים מניתוח להעלמת טחורים

כמו בכל הליך כירורגי, גם בניתוחי טחורים ישנם סיבוכים אפשריים, למרות שהם נדירים יחסית כאשר מבוצעים ע"י מנתח מנוסה.

הסיבוכים הנפוצים כוללים:

• דימום: סיבוך אפשרי בכל סוגי הניתוחים, לרוב קל וחולף.
• זיהומים מקומיים: נדירים יחסית, אך דורשים תשומת לב וטיפול מתאים.
• כאב מתמשך: שכיח יותר בשיטות קלאסיות, פחות נפוץ בשיטות המודרניות.
• היצרות פי הטבעת: נדיר, לרוב לאחר כריתות קלאסיות נרחבות.
• פגיעה בשליטה על סוגרים (אי-שליטה על גזים או צואה): נדיר מאוד בשיטות מודרניות כמו THD, אך אפשרי בניתוחים פולשניים יותר.

במקרה של הופעת סימנים מדאיגים כמו חום, דימום משמעותי או כאב חמור ומתמשך – יש לפנות מיד לרופא המטפל.

כיצד לבחור את סוג הניתוח המתאים עבורכם?

בחירת הניתוח המתאים צריכה להתבצע בשיתוף מלא בין המטופל לפרוקטולוג מומחה. בין הגורמים החשובים שיש לקחת בחשבון:

• דרגת חומרה של הטחורים (1–4)
• הסימפטומים המרכזיים (דימום, כאב, פרולפס)
• ניסיון העבר עם טיפולים קודמים
• סגנון חיים וציפיות מההחלמה
• מחלות רקע ורגישויות אישיות

מומלץ להיעזר בטבלה הבאה לסיוע בהחלטה:

סוג הטיפול	רמת כאב צפויה	התאוששות	שיעור הישנות
מיליגן-מורגן	גבוה	ארוכה	נמוך
פרגוסון	בינוני-גבוה	בינונית	נמוך
לונגו (סטפלר)	נמוך-בינוני	קצרה	בינוני
THD	נמוך	קצרה	בינוני-נמוך

בחירת השיטה המתאימה ביותר תלויה בהעדפות האישיות שלכם, בשיקולי כאב וזמן החלמה, ובמידת החומרה של הטחורים.

טכניקות חדשניות ועתידיות בטיפול הכירורגי בטחורים

תחום הניתוחים לטיפול בטחורים נמצא בהתפתחות מתמדת, עם כניסתן של טכנולוגיות ושיטות חדשניות. בין השיטות המבטיחות שנמצאות במחקר או בכניסה לשימוש כיום:

• לייזר לטיפול בטחורים (Laser Hemorrhoidoplasty) – מאפשר כריתה מדויקת יותר עם פחות כאב.
• שימוש בגלי רדיו (Radiofrequency ablation) – מונע דימום, עם מינימום טראומה לרקמה.
• אמבוליזציה של עורקי הטחורים (HAE) – הליך זעיר-פולשני של חסימת עורקי הטחור, שנחשב בעל פוטנציאל רב.
• שימוש בתאי גזע – נמצא עדיין בשלבי מחקר ופיתוח מוקדמים.

שיטות אלו מבטיחות פחות כאב, החלמה קצרה יותר ופחות סיבוכים, ומהוות בשורה אמיתית למטופלים בעתיד הקרוב.

מניעת חזרת הטחורים לאחר הניתוח: המלצות וטיפים

כדי להקטין ככל האפשר את הסיכון להישנות הטחורים לאחר הניתוח, יש להקפיד על ההמלצות הבאות:

• תזונה נכונה: צריכת מזונות עתירי סיבים ושתיית מים מספקת, למניעת עצירות.
• היגיינה אישית: שימוש במגבונים לחים ואמבטיות ישיבה למניעת גירויים.
• המנעות מישיבה ממושכת בשירותים: לא יותר מ-3 עד 5 דקות.
• פעילות גופנית סדירה: משפרת את זרימת הדם ומונעת לחץ על אזור הטחורים.
• הימנעות מהרמת משקלים כבדים: בעיקר בשבועות הראשונים לאחר הניתוח.

הקפדה על שינויים אלו באורח החיים יכולה לסייע לשמור על תוצאות הניתוח לאורך שנים ארוכות ולהפחית משמעותית את הסיכון להישנות הטחורים.

בין המקורות למאמר זה:

מאמר על שיטת לונגו
(Longo procedure – Stapled hemorrhoidopexy)​Longo-procedure–Staple…

הטיפול הקלאסי בטחורים
(Classical treatment of hemorrhoids, Milligan-Morgan and Ferguson techniques)​Classical-treatment-of-…

קשירת עורקים מונחית דופלר (THD)
(Doppler-guided ligation of hemorrhoidal arteries with mucopexy)​Doppler-guided-ligation…

סקירה כללית על ניתוחי טחורים
(Clinical Outcome Following Hemorrhoid Surgery: a Narrative Review)​